מפטיר פרשת וישב

הקריאה שלי

הפטרה פרשת וישב

הפטרה פרשת וישב

עמוס ב 6 – ג 8

2:6 כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם׃

2:7 הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃

2:8 וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם׃

2:9 וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֤דְתִּי אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֤בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים וָאַשְׁמִ֤יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשָׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת׃

2:10 וְאָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֤ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃

2:11 וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃

2:12 וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ׃

2:13 הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר׃

2:14 וְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ׃

2:15 וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃

2:16 וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃

3:1 שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֚ל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

3:2 רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי מִכֹּ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲדָמָ֑ה עַל־כֵּן֙ אֶפְקֹ֣ד עֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־עֲו‍ֹנֹֽתֵיכֶֽם׃

3:3 הֲיֵלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ׃

3:4 הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֤יר קוֹלוֹ֙ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ בִּלְתִּ֖י אִם־לָכָֽד׃

3:5 הֲתִפֹּ֤ל צִפּוֹר֙ עַל־פַּ֣ח הָאָ֔רֶץ וּמוֹקֵ֖שׁ אֵ֣ין לָ֑הּ הֲיַֽעֲלֶה־פַּח֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְלָכ֖וֹד לֹ֥א יִלְכּֽוֹד׃

3:6 אִם־יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶחֱרָ֑דוּ אִם־תִּהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַיהוָ֖ה לֹ֥א עָשָֽׂה׃

3:7 כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים׃

3:8 אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא׃

על הקשר בין ההפטרה לפרשה

1. חלומות יוסף
2. מכירת יוסף
3. יהודה ותמר
4. יוסף ואשת פוטיפר
5. יוסף בבית הסוהר
6. חלומות שר המשקים ושר האופים

כבר בפסוק הראשון בהפטרה מתגלה הקשר בינה לבין פרשתנו: " כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עמוס ב 6). אמנם הנביא מוכיח את העם על עושק דלים וגזל אביונים, אך בדבריו מהדהד החטא הקדמון של אחי יוסף, אשר מכרו אותו לעבדות " בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" (לז 28).
האם יוסף היה צדיק, כפי שנרמז בדברי הנביא? כך כינוהו חז"ל, שראו בעמידתו בפיתוייה של אשת פוטיפר ביטוי להיותו צדיק — דוקא משום שלא שהיה לו קל לסרב לתחינותיה:

חז"ל אומרים (תנחומא וישב ח) שעוד לפני שאשת פוטיפר נטפלה אליו הוא החל לסלסל בשערו
ולהתקשט. במקום אחר (סוטה לו, ב) אומרים חז"ל שיוסף ואשת פוטיפר התכוונו לעבור עבירה
ביחד, אלא שיוסף חזר בו ברגע האחרון, כאשר דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון, והוא נעץ
את אצבעותיו בקרקע ולא הסכים לעלות למיטה... ע"פ התיאור הזה יוסף אינו אדם מושלם שהיצר
הרע לעולם אינו מטריד אותו, אלא אדם שמתמודד עם פיתויי היצר כל הזמן, וכמעט נפל ברשת,
ורק ברגע האחרון הצליח להציל את עצמו.*

יוסף עשה צדק עם אדוניו, עם פוטיפר. והרי עבור עמוס, הערך הנעלה ביותר הוא הצדק. חברה שאינה מושתתת על יסודות של צדק, אין לה תקומה; היא תיענש ותתפורר. זו הסכנה בפניה עומד עם ישראל בשל חוסר הצדק שבו הוא נוהג בחלשים שבקרבו. מכירת צדיק איננה חטאם היחיד של בני ישראל, "הַשֹּׁאֲפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל-הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי: וְעַל-בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל-מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם" (עמוס ב 8-7).
דווקא בשל הקשר המיוחד בין האל לעם, הוא דורש רמה גבוהה יותר של מוסריות לעומת עמים אחרים, וגם העונש על אי-עמידה בדרישות אלה יהיה קשה יותר:
" שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:  רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם" (שם ג 2-1).
כפי שיוסף עמד בפיתויו של יצר המין ועשה צדק עם פוטיפר, כך נקראים בני ישראל לעמוד בפיתויי יצר החמדנות, הטיית המשפט וחילול השם, ולעשות צדק עם כל בני עמם.

*ר' ירון בן דוד, http://www.beerot.co.il

רינה שלף

רינה שלף היא מרצה בדימוס במכללה לחינוך של סמינר הקיבוצים בתל אביב.  היא התמחתה בשיטות הוראה שמשלבות את האמנויות בלימוד טקסטים, כדרך לחבר תלמידים רגשית לסיפורי המקרא. רינה גם עובדת כמספרת סיפורים, כמנחת קבוצות בתנועה וכמאמנת קול.  לאחרונה הצטרפה לצוות מספרי סיפורים שקם כדי לקרב סיפורי חז"ל וסיפורים חסידיים לקהל הרחב. רינה ייסדה קבוצת נשים שנפגשת בראש חודש זה 27 שנים.  היא גם פעלה להקמת בית-ספר תל"י (תגבור לימודי יהדות) בהוד השרון. והיא אוהבת מאד את סוזי דבוסקין.

הקליטה את הקריאה
סופי פלמן רפלוביץ

נולדתי בגואטמלה ועליתי לארץ עם המשפחה בגיל 8. משפחתי הגיעה לתנועה המסורתית במקרה וכך הכרתי אותה וגדלתי בנוע"ם. למדתי לקרוא בתורה והפטרה אחרי בת המצווה שלי (הודות לחברתי ומדריכתי נורית נוביס דויטש) וקוראת מאז ועד היום. דרכי המקצועית עוברת בסלאלום בין ריפוי בעיסוק וחינוך יהודי ולקחה את משפחתי ואותי לשתי חוויות של שליחות, פעם שליחה תנועתית בתננועה הקונסרסטיבית בלוס אנג'לס ופעם כנציגה אזורית של הסוכנות היהודית במערב התיכון בארצות הברית. אני מתגוררת בקיבוץ חנתון עם אישי ושלושת ילדי ועובדת במנהלת החינוך הבלתי פורמלי בקבוץ וכמנהלת החינוכית במרכז החינוכי

קריאות תורה מוקלטות

נשים קוראות בתורה