מפטיר פרשת תצווה

הקריאה שלי

הפטרה פרשת תצווה

הפטרה פרשת תצווה

יחזקאל מג: 10-27

43:10 אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲו‍ֹנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃

43:11 וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכָל־צֽוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צורתי [צ֨וּרֹתָ֤יו] וְכָל־תורתו [תּוֹרֹתָיו֙] הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃

43:12 זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָר כָּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃

43:13 וְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּֽאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה וְאַמָּה־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל־שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ׃

43:14 וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהֳעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃

43:15 וְהַֽהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת ומהאראיל [וּמֵהָאֲרִיאֵ֣ל] וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃

43:16 והאראיל [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃

43:17 וְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה וְהַֽחֵיק־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃

43:18 וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֵ֚לֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵעָֽשׂוֹת֑וֹ לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם׃

43:19 וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְשָֽׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃

43:20 וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃

43:21 וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃

43:22 וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃

43:23 בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵֽחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃

43:24 וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

43:25 שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַעֲשֽׂוּ׃

43:26 שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ ידו [יָדָֽיו]׃

43:27 וִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַעֲשׂ֨וּ הַכֹּהֲנִ֤ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃

על הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפרשה מתארת את טקס הסמכתם של אהרון ובניו. הטקס, שהתקיים במדבר לאחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני, מתואר לפרטיו, בדרך שהיום מדווחים על אירועים של ידוענים, כולל תיאור מדוקדק של הבגדים שלבשו (בגדי הכהונה), התפריט (בעלי החיים שנזבחו), והמיקום (המזבח באוכל מועד). את בגדי הכהן עצבו מעצבים מיומנים – חכמי לב. אהרון עצמו נצטווה להביט בלבו בעת שעמד מול החלטה "ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד" (שמות כח, כט). ההפטרה לפרשה זו היא נבואה שניבא יחזקאל בבבל, והוא נשא אותה באזני הגולים שהגיעו לבבל לאחר החורבן. זוהי נבואת נחמה, נבואה של תקווה, והיא כוללת תיאור מפורט של המקדש שיבנה מחדש בירושלים ואת חנוכתו בידי הכוהנים בעתיד. מדרש תנחומא (צו, יד) מציין שעצם הקריאה בתכנית המקדש היא בבחינת מעשה הבנייה עצמו. אולם יחזקאל מתחיל את נבואתו באזהרה: "הגד את בית ישראל ויכלמו מעוונותיהם ומדדו את תכנית. ואם נכלמו מכל אשר עשו, צורת הבית ותכונותיו... הודע אותם". הכלימה היא רגש שמרכזו בלב. היא ההתחלה של שיפור ההתנהגות ושל בנייה מחדש של אהבה או חיבה שאבדו. הלב הוא אבר ההחלטה המנחה את אהרון בשירותו את האלוהים, והוא הכלי שדרכו בית ישראל יכולים לתעל את הכלימה כדי לחזור ולהסתופף בחסדו של האל.

נטלי ברקן

נטלי היתה הנערה הראשונה שחגגה בת מצווה בבוקר שבת בבית הכנסת עמנואל באוקלהומה סיטי והאישה הראשונה שקראה בתורה באולם התפילה לבוגרים שם. כסטודנטית התפרנסה מהכנת בני ובנות מצווה, ועד היום היא עדיין נהנית לקרוא בתורה ולשמש כשליחת ציבור בקהילת הוד והדר בכפר סבא. נטלי חיה בארץ זה למעלה משלושים שנה, ובמהלכן למדה ולימדה יהדות במסגרות שונות. היא מכהנת במועצת המנהלים של קרן אברהם, במטרה לקדם שוויון ודו-קיום בין אזרחי ישראל יהודים וערבים. היא נשואה לדני ואם לשלושה בנים. נטלי מכירה את סוזי דבוסקין זה עשרים שנים; הן חוגגות יחד ראש חודש ומתפללות יחד בהוד והדר. לפני חמש שנים קפצה נטלי למים והשתתפה לראשונה בטריאתלון. סוזי משמשת לה כהשראה וכמורת דרך, לא רק בספורט אלא גם בחשיבה חיובית! השתתפותה במיזם הזה נובעת מאהבתה וחיבתה העמוקות לסוזי.

הקליטה את הקריאה
סוזי דבוסקין

סוזי נפטרה בשלווה במאי 2017, לאחר מאבק עיקש וממושך במחלת הסרטן. בכל תקופת מחלתה הייתה פעילה ונמרצת. את האוטוביוגרפיה שלפנינו היא כתבה בשנת 2015, והאתר הוא חלק מהמורשת שלה:
אני מורה לחינוך מיוחד ולחינוך יהודי יותר מארבעים שנים. לימדתי ילדים קטנים במעונות יום בארה"ב ובעיקר בישראל, הכנתי לעלייה לתורה בני ובנות מצווה רגילים ובעלי צרכים מיוחדים, ועזרתי לבני נוער רגילים ובעלי צרכים מיוחדים להרחיב את הידע והמעורבות שלהם ביהדות. אני אוהבת ללמד. אוהבת להגיע אל כל אדם. אני אוהבת להתאים את חומר הלימוד לאנשים. אוהבת את התקשורת ואת הלמידה שזורמות בינינו הלוך ושוב. את בת המצווה שלי חגגתי בגיל 35, כך שלעולם לא מאוחר מדי להתחיל. באמצעות האתר הזה אנחנו מושיטים יד אל כל אחד ואחת מכם, בכל מקום שאתם נמצאים בו, כדי לעזור לכם למצוא את הקשר אל היהדות שלכם ואל הקהילה היהודית שלכם. אני חברה פעילה בקהילת הוד והדר, קהילה שוויונית בכפר סבא, במדינת ישראל.

קריאות תורה מוקלטות

נשים קוראות בתורה