מסורת צורת הקריאה של הטקסט התפתחה כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית שני, ופרשנים רבים אף מייחסים אותה להלכה למשה מסיני[3]. מתקופת התנאים והאמוראים אנו מוצאים עדויות על מסורת של קריאה בטעמים, כך בתלמוד בבלי במסכת ברכות (סב א) ובמסכת נדרים לז ב מתוארת קריאה שכזו. אולם ברור שעדיין לא פותחה מערכת סימון לכך. לא ניתן למצוא כל סימון טעמים כלשהו בטקסטים שמלפני המאה העשירית, כמו גם במגילות ספרי המקרא לרוב שנמצו מתקופת בית שני, ואף בספרות חז”ל אין כל אזכור לשמות הטעמים ולתפקידם. הסימנים פותחו רק סמוך למאה העשירית לספירה בידי בעלי המסורה הטבריינים, בערך באותה תקופה שבה נקבעו סימני הניקוד. במסורה הבבלית ובמסורה הארצישראלית יש עדויות לשלב שבו סומנו רק הטעמים המפסיקים; במסורה הטברנית אין עדות לשלב כזה, ואפשר שהמערכת שם נקבעה בשלב אחד בלבד.
שלבי הוראה
4
1. הוראה ותרגול הטעמים לפי הסדר בדף:
הקשיבו להקלטה של טעם אחד
בקשו מהלומד לחקות את הצליל
חפשו בתוך הקריאה את הטעם ותרגלו את המילה עם הטעם. שימו לב: אם בחרתם להדפיס את הטקסט,בקשו מהלומד לסמן כל טעם בצבע אחר
עברו על כל הקריאה ותרגלו את אותו הטעם בכל מילה שהוא מופיע
המשיכו ככה לשאר הטעמים
2. אחרי שסיימתם ללמד ולתרגול את הטעמים, עיברו ללמד ולתרגל של הצירופים
הקשיבו להקלטה של צירוף
חקו את המנגינה של הצירוף
חפשו בתוך הקריאה את הצירוף ותרגלו את המילים עם הצירופים.
עברו על כל הקריאה ותרגלו את אותו הצירוף בכל פעם שהוא מופיע